פסק-דין בתיק ת"ק 30613-05-12

1.         תביעה על פי חוק איסור לשון הרע  תשכ"ה - 1965 (הלן: "החוק"). התובע בחר להגיש תביעתו לבית המשפט לתביעות קטנות.

2.         ואלה עיקרי העובדות הצריכות לענין:

            אחת -   על פי הנטען בתביעה, ועובדה זו לא היתה שנויה במחלוקת - התובע החל לעבוד כמנכ"ל של חברת "גני עומר" (להלן: "גני עומר") לפני למעלה מ- 6 שנים.

            שתיים  - על פי הנטען בתביעה - וגם עובדה זו אינה שנויה במחלוקת - בתאריך 15.03.12 התקיימה אסיפה כללית של בעלי המניות ב"גני עומר".

            שלוש -  לגרסתו של הנתבע, האסיפה האמורה כונסה כדי לדון בתפקודו של התובע, לאחר שעל פי הנטען, פניותיה של ועדת הביקורת אל התובע - לא נענו. הדברים שלעיל, נוסחו במתכוון בנוסח "סטרילי" ונייטרלי.

            ארבע - באסיפה הזאת, כך טענת התובע, חולקו לנוכחים שני דפים שבהם יש אמירות שונות בגנותו של התובע העולות לדעתו, כדי לשון הרע. הנתבע עצמו כפר בכך שהפיץ בין הנוכחים באסיפה האמורה את המסמך הנטען להיות משמיץ (סעיף 28 לכתב ההגנה)   וטען בדיון (אך לא בכתב ההגנה), שהמסמך האמור הגיע לידי התובע בדרך לא כשרה.

            מאידך, הנתבע לא הכחיש את הטענה, שהמסמך האמור הועבר לפחות אל מבקר הפנים של "גני עומר" ולדידו - הוא היה חייב לעשות כן.

            חמש -  במסמך המשמיץ שצורף לתביעה, ישנן מספר אמירות שהתובע רואה בהן לשון הרע.

            באמירה הראשונה כתוב כך:

            " כתוצאה מביקורת שערכנו, הגענו למסקנה שקיים חשד מבוסס היטב למעילה שבוצעה על ידי ישראל פלס (הוא התובע - י.ט) בשיתוף פעולה עם מפעיל הבריכה - מקס"  (זה שמו של המפעיל - י.ט).

            (להלן: "האמירה הראשונה")

            באמירה השניה כתוב כך:

"פעילות זו של ישראל (הכוונה להתעלמות שלו מחוב של  המפעיל כלפי גני עומר - י.ט) - מהווה לדעתנו, עבירה

                                    פלילית של רישום כוזב בספרי מעביד וגניבה ממעביד"

                                    (להלן: "האמירה השניה")

            באמירה השלישית כתוב כך:

"מיד לאחר תום תקופת ההסכם, ללא אישור הדירקטוריון - החזיר ישראל את הערבות הבנקאית למפעיל הבריכה. יש כאן  הגיון? איש סביר מתנהג כך? לאור מה שציינתי, יש חשד ברור ומבוסס של מעילה" (להלן: "האמירה השלישית")

            באמירה הרביעית כתוב כך:

"יש חוסר הגיון קיצוני בצורת ההתנהגות של ישראל. הוא טוען: אני לא עבריין, אני אולי מטומטם, טעיתי ולא ידעתי. ישראל, אני לא קונה את ההסברים שלך. אני מכיר אותך. אתה לא מטומטם, אתה עבריין..." (להלן: "האמירה הרביעית")